לעיתים נתקל במצבים בהם הבחירה האישית מגיעה עד לכדי צמצום התפריט באופן ניכר. בסיטואציות אלו ניווכח כי הילד מעדיף לאכול סוג מסוים וספציפי של מאכלים, העדפה הקשורה לצבע האוכל, ריחו, מרקמו ותכונותיו הצורניות, וימנע לחלוטין מסוג אחר. הימנעות ממאכלים "רטובים", ממאכלים ירוקים, או בחירה יומיומית וחסרת פשרות רק בפסטה בצורת גלגל, הן דוגמאות לצמצום תפריט. שלב זה בדרך כלל מלווה בניסיונות חוזרים של ההורה להציע לילד שלל מאכלים בכל מני צורות וצבעים- מה שפעמים רבות עלול לגרום יותר נזק מתועלת, כאשר הילד יסתגר יותר ויותר בתוך העדפותיו, יגיב בהתקפי זעם חמורים, או ימנע לחלוטין מאוכל. מובן, שצמצום חמור של התפריט שולל מן הילד את האפשרות להחשף לכל אבות המזון החיוניים להתפתחותו המוטורית והקוגניטיבית, ומהווה בעיה שיש למצוא לה פתרון מהיר ואיכותי. אז מה בכל זאת ניתן לעשות?
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן